הסכם גירושין - מירוץ הסמכויות בין בתי הדין לענייני משפחה והרבני 

מהו " מרוץ הסמכויות"?

החוקים בתחום דיני המעמד האישי בישראל, ראשיתם בחקיקה מנדטורית, אשר קבעה, כי על ענייני המעמד האישי, יחול הדין האישי של האדם.  "דין אישי", הוא הדין של העדה הדתית אליה משתייך האדם ובלבד שתהה זו עדה דתית מוכרת.

במרוצת השנים שלאחר הקמת המדינה, הצטמצם תחום התפרסותו של הדין האישי, הדתי, בעקבות חקיקה אזרחית שהסדירה תחומים שונים בענייני המעמד האישי.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג 1953, קובע את סמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים, שהם אזרחים או תושבים של מדינת ישראל.
חוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה 1995, קובע את סמכותו של בית המשפט לדון בתובענות בענייני המעמד האישי, כמפורט בסעיף 1 לחוק.
רוצה לומר, ככל שהדבר נוגע לאקט הנישואין או הגירושין, לבתי דין הרבניים יש סמכות ייחודית לדון, בכל שאר התחומים הקשורים במעמד אישי, כגון: מזונות, מדור, אימוץ, ירושה, יחסי ממון בין בני זוג, אלימות במשפחה, ידועים בציבור ועוד, יש לבית הדין הרבני ולבית המשפט האזרחי, סמכות באופן מקביל, אם כי, בתחומים מסויימים בענייני מעמד אישי, נדרשת הסכמת כל הצדדים המעורבים בהליך לשם הקניית סמכות לבית דין רבני לדון בתובענה.

נוכח מורכבותה של המסגרת הנורמאטיבית בתחום המעמד האישי, הן מבחינת הערכאה הדנה וכפועל יוצא, גם מבחינת הדין החל, הופכת הסיטואציה של פירוק תא משפחתי, שהינה קשה וכואבת ובעלת השלכות על בני הזוג ובני המשפחה הקרובה והמורחבת, כאחד, למסובכת עוד יותר.
בייחוד, אם הדואליות לעיל, עלולה לעודד תחרות בין הצדדים, למהר ולהגיש תובענות בערכאה המשפטית (בית דין רבני או בית משפט לענייני משפחה), אשר לטעמם עשויה להביא להם תוצאות טובות יותר, ובעצם הגשת התובענות להקנות את הסמכות לדון, לאותה ערכאה משפטית.

מרוץ הסמכויות, השלכותיו –

המרוץ, אם אכן מתקיים במקרה נתון, מוזן, לא אחת, מתפיסות רווחות, לפיהן, בתי הדין הרבניים נוטים לפסוק לטובתם של גברים ואילו בתי המשפט לענייני משפחה, הם הערכאה המשפטית הצפויה לפסוק לטובתן של נשים.

עו"ד קוהלי סבור, כי הדברים אינם פשוטים והתפיסות לעיל, אינן משקפות את המציאות נכוחה.
לשיטתו, יש לבחון את הדברים לגופם, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולקבל החלטה אסטרטגית, שמכוחה תושג התוצאה המשפטית הטובה ביותר עבור הלקוח או הלקוחה.  בכל מקרה, יש להימנע ממרוץ עיוור.

סייג לחוכמה – שתיקה

חשוב לזכור, כי לא פעם פותחים שני בני הזוג בהליכים מקבילים בשתי הערכאות, וזאת מבלי ליידע את הצד השני.  בעבר נהוג היה, כי הערכאה שתקבל את הסמכות לדון, תהיה זו שמבחינה כרונולוגית,  היתה הראשונה בזמן, אליה הוגשו כתבי הטענות. במילים אחרות, הסמכות נקבעה על פי הסדר הכרונולוגי של הגשת כתבי הטענות.  כיום, נוכח המודעות למרוץ הסמכויות, שונתה גישתן של ערכאות המשפט, ובמקרה של הגשה מקבילה, תבדוק כל אחת מן הערכאות את שאלת סמכותה לדון בנושא (נקבע בבג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן).

עיקרון הכיבוד ההדדי – וסייגיו

עיקרון הכיבוד ההדדי קובע, כי שמשקנתה ערכאה שיפוטית סמכות לדון בתיק נתון, חלה על הערכאה המקבילה חובה לכבד את סמכותה ולהימנע מלדון באותו תיק, באופן מקביל.
לצדדים שמורה הזכות לערער על החלטתה של הערכאה השיפוטית, מכוחה נקבעה סמכות הדיון, עם זאת, ערעור, כאמור יתקבל רק כאשר נפל פגם מהותי כלשהו בהחלטה הראשונה. (הסכם גירושין)

הכותב הוא עו"ד לגירושין, עו"ד לדיני משפחה